מִלּוּי מָקוֹם

 

התהליך שלי מתחיל משוטטות במרחבים הפרטיים והציבוריים הנמצאים סביבי, מתוך עמדה של פתיחות רבה והקשבה. עבורי, זהות של מקום מתקיימת במרחב הנע בין הממשי לבין התודעת בשלב הראשון, ומאוחר יותר בין תפיסת המציאותי למול הווירטואלי. יכולתו של תצלום לייצר עולם אחר והזמנה למציאות שונה בכל פעם, היא שמאפשרת לי לצלול לתוך עומקו של כל דימוי ולפעול בתוכו. בכל דימוי אני עוסקת בהתבוננות ובהבנת מרכיבי זהותו של המקום המצולם.  כך, כל דימוי בתערוכה מתקיים כדימוי הנחקר בפני עצמו ולא בהכרח פועל בתוך סדרה בעלת  חוקיות-על, המבטאת נושא או רעיון יחידני.
בדומה לפוסט-סטרוקטורליזם, אני מתנגדת לעצם האפשרות של מבנה-על רציונלי, ומפרקת את הסימנים האינדקסיקליים בשטח. איתם אני יוצרת מחדש חיבורים הפועלים תחת מתכונת בינארית כמו ממשי/וירטואלי, טבע/תרבות, פרט/מכלול. 

אני מתבוננת מחדש בתצלומים, בוחנת את נתוניו הדיגיטליים וגבולותיו הממשיים ובאמצעות מהלכים כמו חיתוך, הפשטה והכפלה, מאפשרת לכל דימוי להפר את החוקיות של עצמו תוך משחק עם הקיים, עד ליצירת משמעות חדשה.

תהליך זה מאפשר לי לערער ולשאול שאלות על היררכיה, על האופן בו פועל הזיכרון ועל נקודות מבט אפשריות על הקיים.